יוון‬ ‫יוון‬ ‫יהודי‬ ‫בפי‬ ‫ג'ודזמו‬ ‫לשון

‫‪311‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫לשון ג'ודזמו (ספרדית־יהודית;‬ ‫קהילות ישראל במזרח במאות התשע־עשרה והעשרים‬ ‫לאדינו) בפי יהודי יוון *‬ ‫מהתקופה העתיקה ועד לתקופה החדשה התיישבו באזורים שהיו בבוא הזמן ליוון‬ ‫יוון‬ ‫המודרנית יהודים ממוצאים גאוגרפיים ותרבותיים שונים‪ .‬ההיסטוריה הלשונית של יהודי‬ ‫יוון משקפת את הגיוון התרבותי של יהודי הארץ‪ .‬בני העדה היהודית הוותיקה ביותר ביוון‪,‬‬ ‫שחיו בה בתקופה ההלניסטית ולאחר מכן באימפריה הביזנטית ובאימפריה העות'מאנית‪,‬‬ ‫פיתחו שפה יוונית בעלת אופי יהודי (על שפה זו ראו בפרק "יוונית־יהודית" בכרך זה)‪.‬‬ ‫במאות הארבע־עשרה — השמונה־עשרה יהודים אשכנזים שחיפשו ביוון מקלט מתנאים‬ ‫קשים במרכז אירופה ובמזרחה הביאו אתם סוגים שונים של שפת היידיש‪ .‬יהודים שהיגרו‬ ‫מאיטליה הגיעו עם סוגים של איטלקית‪ .‬על אף השוני בין הרכיבים העיקריים של שלוש‬ ‫לשונות אלה (כלומר יסודות יווניים‪ ,‬גרמניים ואיטלקיים בעיקר)‪ ,‬היו ביניהן מספר מכנים‬ ‫משותפים‪ :‬השימוש ביסודות אשר מקורם בלשונות שכניהם הלא־יהודים (יוונים‪ ,‬גרמנים‪,‬‬ ‫איטלקים) בדרכים השונות לפעמים מדרך שימושם בקרב הלא־יהודים; השימוש במילים‬ ‫ממקור עברי וארמי; שאילת מילים מהשפות השכנות החדשות (למשל מילים תורכיות‬ ‫שנטמעו ביוונית של האימפריה העות'מאנית); והנטייה לכתוב את השפות בכתב העברי‪.‬‬ ‫עם גירוש היהודים מממלכת קסטיליה וארגון בשנת ‪ 1492‬והמרת הדת בכפייה של‬ ‫היהודים בפורטוגל בשנת ‪ ,1497‬החלו יהודים איברים רבים להגיע לאימפריה העות'מאנית‪,‬‬ ‫שנכללו בה עיר הנמל סלוניקי וחלקים אחרים של יוון דהיום‪ .‬יהודים אלה דיברו סוגים‬ ‫של שפות איברו־רומאניות‪ ,‬אף הם בעלי אופי יהודי ככל הנראה‪ ,‬ששילבו בתוכם מילים‬ ‫ממקור עברי וארמי‪ ,‬יסודות יווניים וערביים־יהודיים‪ ,‬ובסיס איברו־רומאני שבתוכו‬ ‫התמזגו יסודות מאזורים שונים באיבריה‪ .‬את לשונותיהם כתבו יהודי איבריה באימפריה‬ ‫המחקר שעליו מתבסס פרק זה נתמך במענק ‪ 807/03‬מהקרן הלאומית למדע‪ .‬בפרק זה ננקטה שיטת‬ ‫* ‬ ‫התעתיק והניקוד של מחברו‪ .‬במילים שלא ממקור עברי־ארמי בג'ודזמו הכתובות באותיות עבריות‪,‬‬ ‫האות ג בלא דגש מציינת ג פוצצת [‪( ]g‬כפי שגרפמה זו נהגית בעברית ישראלית) או ע' חוככת [‪]γ‬‬ ‫(כמו הגיית ע'ין בערבית)‪ ,‬בהתאם לדיאלקטים של הג'ודזמו; ג דגושה (גּ) מציינת ג פוצצת בלבד (כפי‬ ‫שנהגית גרפמה זו בעברית ישראלית); ג עם גרש (ג') מציינת ג'; ג עם גרשיים (ג'') מציינת צ'‪ .‬וי"ו עם‬ ‫שורוק מציינת תנועת ‪ ;u‬וי"ו בלא שורוק מציינת תנועת ‪ ;o‬יו"ד עם חיריק (יִ) מציינת תנועת ‪ ;i‬יו"ד‬ ‫בלא חיריק מציינת תנועת ‪ ;e‬יו"ד כפולה (יי) מציינת ‪ ye‬או‪ ,‬לפני או אחרי תנועה‪ .y ,‬הטעם במילים‬ ‫בג'ודזמו הכתובות באותיות לטיניות צוין על ידי סימן הטעמה מעל תנועה במילה (לדוגמה‪.)djurár :‬‬ ‫עמוד השער של ספר הנהגת החיים‪.‬‬ ‫[סלוניקי]‪ ,‬שכ"ד (‪ .)1564‬ספר זה הוא כנראה‬ ‫שימו לב לערך הפונולוגי של סימני תעתיק רומאניים אלה בשימוש במאמר זה‪ = ch :‬צ'‪ = d ,‬ד פוצצת‪,‬‬ ‫החיבור הראשון במעין ג'ודזמו שנדפס‬ ‫‪ = δ‬ד' חוככת‪ = dj ,‬ג'‪ = g ,‬ג פוצצת‪ = γ ,‬ע' חוככת (בערבית)‪ = h ,‬כ'‪ = j ,‬ז'‪ .‬להערות נוספות על הכתיב‬ ‫בסלוניקי (מכון בן־צבי)‬ ‫וההטעמה ראו‪ :‬ד"מ בוניס‪ ,‬לשון ג'ודזמו‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.72-52‬‬  ‫‪312‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫העות'מאנית על פי רוב באותיות עבריות‪ :‬אותיות מרובעות או כתב רש"י להדפסת ספרים‬ ‫ועיתונים‪ ,‬וכתב הנקרא סוליטריאו או חצי קולמוס לכתיבה ביד‪ .‬מפאת מספרם הגדול‬ ‫ורמתם התרבותית והכלכלית הגבוהה יחסית לשאר היהודים באימפריה‪ ,‬היו היהודים‬ ‫האיברים במהרה לעדה היהודית המובילה‪ .‬לאחר תקופה קצרה יחסית של פלורליזם‬ ‫לשוני בקרב המהגרים מאיבריה‪ ,‬החלו יהודים שהביאו ליוון סוגים מיוחדים של שפות‬ ‫רומאניות‪ ,‬כגון ַק ָטלָ נית‪ַ ,‬א ָרגונית ופורטוגלית‪ ,‬לוותר על שפותיהם המקוריות ואימצו את‬ ‫הלשון הרומאנית השגורה בפי רוב היהודים מאיבריה — הקסטיליאנית היהודית‪ .‬זוהי‬ ‫צורה מיוחדת של השפה הקסטיליאנית‪ ,‬אשר בנוסחה הנוצרי הפכה ליוקרתית ביותר‬ ‫בספרד והייתה לבסיס של הספרדית התקנית‪ .‬צורתה היהודית של שפה זו התפתחה עם‬ ‫הזמן לשפה הידועה היום בשמות "ג'ודזמו"‪" ,‬לאדינו"‪" ,‬ז'ודיאו־איספניול"‪" ,‬ספניולית"‬ ‫ואחרים‪ .‬באזורי יוון שהיו תחת שלטון עות'מאני‪ ,‬ובעיקר במרכזים הגדולים יותר כגון‬ ‫יסה‪ַ ,‬ק ְסטוֹ ְריָ ה‪ ,‬ווֹ לוֹ ס‪ ,‬וֶ ִריָ ה‪ַ ,‬קוָ ואלָ ה‪ֶ ,‬ס ֶרס והאי רוֹ דוֹ ס‪ ,‬נטשו בני העדות‬ ‫אר ָ‬ ‫סלוניקי‪ ,‬לָ ִ‬ ‫היהודיות הוותיקות אך הקטנות יותר — רומניוטים‪ ,‬אשכנזים ואיטלקים כאחד — את‬ ‫לשונותיהם המקוריות ואימצו אף הם את הקסטליאנית היהודית‪ .‬פרט למקומות שבהם‬ ‫היו הרומניוטים רוב‪ ,‬כגון ֶא ּ ִפירוּס‪ ,‬ושבהם שרדה היוונית־היהודית עד ימינו‪ ,‬נעשתה‬ ‫מכתב תשובה של הרב משה פסח מוֹולֹוס‬ ‫הג'ודזמו או הלאדינו לשפה השגורה בפי כל יהודי יוון העות'מאנית ולשפה המזוהה עם‬ ‫מט ִר ַיק ָלה בענייני‬ ‫לאברהם יעקב שלם ְ‬ ‫היהודים ככלל בעיני שכניהם הלא־יהודים‪ ,‬ונקראה כך בפיהם‪ ,‬למשל ֶאוְ ַור ִא ָיקה (שפה‬ ‫הכפרות לקראת יום הכיפורים‪ .‬המכתב נכתב‬ ‫יהודית) ביוונית ויַ הו ִּדיגֶ 'ה (שפה יהודית) בתורכית‪.‬‬ ‫בסוליטריאו‪ .‬וולוס‪ ,‬כ"ד באלול תרצ"א ‬ ‫(‪ 6‬בספטמבר ‪( )1931‬מכון בן־צבי)‬ ‫אפיונים ייחודיים של הג'ודזמו לעומת הספרדית‬ ‫סוליטריאו‬ ‫לג'ודזמו של היהודים בכל רחבי האימפריה העות'מאנית היו אפיונים המשותפים לכל‬ ‫בג'ודזמו המילה סוליטריאו (‪ )soletréo‬משמעה‬ ‫דובריה והשונים מהנמצא בסוגי הספרדית שהתפתחה והלכה הן באיבריה הן באמריקה‬ ‫במקור כתיבת הג'ודזמו באותיות עבריות‬ ‫ומכאן הפועל סוליטריאר (‪ ,)soletreár‬היינו‬ ‫הלטינית‪ .‬כאשר משווים היום את שתי הלשונות‪ ,‬הג'ודזמו והספרדית‪ ,‬נראית לשון‬ ‫לכתוב ג'ודזמו באלף־בית העברי‪ .‬היום‬ ‫היהודים שמרנית במובנים מסוימים בהשוואה לספרדית‪ .‬היהודים שמרו‪ ,‬למשל‪ ,‬על‬ ‫סוליטריאו הוא השם הנפוץ ביותר לכתב‬ ‫צלילים שהיו קיימים בקסטיליאנית עתיקה אך התחלפו באחרים בספרדית של המאות‬ ‫היד העברי שבו השתמשו דוברי הג'ודזמו‬ ‫באימפריה העות'מאנית לכתיבת העברית‪,‬‬ ‫הארמית והג'ודזמו‪ .‬שורשיו של כתב יד זה‬ ‫בכתב היד הרהוט (קורסיבי) של יהודי ספרד‬ ‫בימי הביניים‪ .‬במאה החמש־עשרה נתן‬ ‫כתב זה את ההשראה לגופן הדפוס שנקרא‬ ‫לימים "כתב רש"י" לאחר ששימש במהדורה‬ ‫המודפסת הראשונה של פירוש רש"י המוכרת‬ ‫לנו‪ ,‬שהופיעה ֵברגְ 'וֹ ִדי ָקלַ ְ ּב ִר ָ ּיה (איטליה) בשנת‬ ‫ה'רל"ה (‪.)1475‬‬ ‫סצנה מתוך ההצגה "לה מוז'יר דיסקונוסידה"‬ ‫(האישה העלומה)‪ ,‬שהועלתה בג'ודזמו על ידי‬ ‫קבוצת תאטרון חובבים‪ .‬סלוניקי‪1931 ,‬‬ ‫(אוסף גילה הדר‪ ,‬רעות)‬ ‫‪313‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫החמש־עשרה — השש־עשרה‪ .‬כך לדוגמה המילה המקבילה ל"להישבע" נהגית ג'וּראר‬ ‫(‪ )djurár‬בג'ודזמו (כמו בספרדית עתיקה) לעומת כ'וּראר‪ ,‬בכ"ף רפויה‪ ,‬בספרדית מודרנית‬ ‫(שבה היא כתובה ‪" ;)jurar‬אישה" היא מוּז'יר (‪ )mujér‬בג'ודזמו אך מוּכ'יר (הכתובה‬ ‫‪ )mujer‬בספרדית מודרנית; ו"נמוך" היא באשו (‪ )básho‬בג'ודזמו לעומת באכ'ו (הכתובה‬ ‫‪ )bajo‬בספרדית מודרנית‪ .‬לעומת זאת הודות להתפתחויות עצמאיות בתוך לשון היהודים‬ ‫בלא מקבילות בלשון המדוברת בספרד ובאמריקה הלטינית‪ ,‬הג'ודזמו נראית לפעמים‬ ‫חדשנית בהשוואה לספרדית‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בכל סוגי הג'ודזמו של האימפריה העות'מאנית‬ ‫בנטיית הפועל בזמן הווה חיווי‪ ,‬הסיומת המסמנת גוף שני רבים (אתם‪/‬ן) היא הסופית‬ ‫החדשנית ‪-‬אש‪-/‬יש‪-/‬יִש (‪ ,)-ásh/-ésh/-ísh‬לעומת ‪ -áis/-éis/-ís‬שהייתה קיימת בספרדית‬ ‫עתיקה וממשיכה להתקיים בספרדית התקנית של ספרד עד היום; השוו למשל פאסאש‬ ‫(‪" )pasásh‬אתם‪/‬ן עוברים‪/‬ות" בג'ודזמו עם ‪ pasáis‬בספרדית‪.‬‬ ‫פרסום שיווקי בג'ודזמו על גבי נייר סיגריות‬ ‫משובח עבור בית החולים "הירש"‪ .‬בין השאר‬ ‫נכתב‪" :‬חובה על כל יהודי להשתמש אך ורק‬ ‫אפיונים ייחודיים של הג'ודזמו ביוון לעומת אזורים אחרים‬ ‫בנייר סיגריות זה‪ ,‬שרווחיו הם לטובת בית‬ ‫על אף הדמיון הרב בין סוגי השפה שבפי היהודים בכל אזורי האימפריה העות'מאנית‪ ,‬כולל‬ ‫החולים הירש‪ .‬מלבד זאת המעשן אינו מפסיד‬ ‫כלום‪ :‬איכות הנייר מעולה ותענוג לעשן בו‪.‬‬ ‫אזורי יוון‪ ,‬בהשוואה לספרדית המודרנית על כל סוגיה הגאוגרפיים‪ ,‬בכל אחד מהאזורים‬ ‫הוועדה"‪ .‬סלוניקי‪ ,‬תחילת המאה העשרים‬ ‫של האימפריה דיברו היהודים בצורה המיוחדת לו‪ .‬באזור יוון היה הניב החשוב ביותר זה‬ ‫(אוסף דב הכהן‪ ,‬נוף איילון)‬ ‫של סלוניקי‪ ,‬שבה נמצא הריכוז היהודי הגדול ביותר‪ .‬הדיאלקט של סלוניקי — ובמידה‬ ‫מסוימת גם הדיאלקטים שהתפתחו בסביבתה ובהשפעת הדיאלקט הסלוניקאי (לדוגמה‬ ‫אלה של לאריסה‪ִ ,‬וריה וקסטוריה אשר בשטח יוון של היום‪ ,‬סרייבו בבוסניה ומוֹ נַ ְס ִטיר‬ ‫וסקוֹ ּ ְפיֶ ה אשר ברפובליקה של ַמ ֶקדוֹ נְ יָ ה) — היה ייחודי למדי בצליליו‪ ,‬במבנים‬ ‫ִ ּ[ביטוֹ לָ ה] ְ‬ ‫הדקדוקיים ובאוצר המילים שהבדיל אותו מדיאלקטים אחרים של הג'ודזמו העות'מאנית‪.‬‬ ‫הג'ודזמו בפי יהודי האי רודוס‪ ,‬השייך היום ליוון אך נמצא קרוב לחופי תורכיה‪ ,‬הייתה‬ ‫דומה מבחינות אחדות לדיאלקטים של תורכיה יותר מאשר לדיאלקטים שהתפתחו ביוון‪.‬‬ ‫צלילים‬ ‫במילים ממקור לטיני ה־‪ f‬שהייתה קיימת בספרדית עתיקה בתחילת מילים ונעלמה‬ ‫בספרדית מאוחרת יותר השתמרה כפ' (‪ )f‬בקרב יהודי יבשת יוון‪ ,‬אך לא בדיאלקטים של‬ ‫פ'ארטארסי‬ ‫ֵ‬ ‫יהודי רודוס או של יהודי תורכיה; לכן המילה המקבילה ל"לִ שׂבוע" נהגית‬ ‫ארטארסי (‪ )artarse‬באסתנבול ובאיזמיר וארטארסיִ‬ ‫ֵ‬ ‫(‪ )fartárse‬בסלוניקי ובסביבתה‪ ,‬אך‬ ‫(‪ )artársi‬ברודוס‪ .‬את הצורות האלה ניתן להשוות עם ‪ fartarse‬בספרדית עתיקה לעומת‬ ‫ארסי‪ ,‬בספרדית מודרנית‪ .‬השתקפות ה־‪ que‬הלטיני (המקבילה‬ ‫רט ֵ‬‫‪ ,hartarse‬הנהגית ַא ַ‬ ‫ל־‪ quie‬בספרדית מודרנית) היא קיי‪ )kye-e( -‬בסלוניקי ובאזור‪ ,‬דוגמת קייריר (‪,)kyerér‬‬ ‫"לִ ְרצות"‪ ,‬לעומת קי‪ )-ke( -‬בג'ודזמו של תורכיה (קיריר ‪ )kerér‬וגם בספרדית (‪,querer‬‬ ‫פונטית ‪.)kerér‬‬ ‫בג'ודזמו של סלוניקי ומקדוניה קיים הגה חוכך וילוני קולי ‪( gh‬או לפי הרישום הפונטי‬ ‫המקובל [‪ ,]γ‬הדומה להגיית הגמא היוונית‪ ,‬הגימ"ל הרפויה בקרב יהודי תימן או האות‬ ‫ע'ין בערבית); בדיאלקטים מסוימים של הג'ודזמו‪ ,‬אפילו דיאלקטים מסוימים בסביבת‬ ‫סלוניקי אך לא בשטח יוון (לדוגמה בסרייבו)‪ ,‬הגה זה אינו קיים כלל (למשל‪ ,‬המילה‬ ‫המקבילה ל"עכשיו" נהגית ‪ aγóra‬בסלוניקי אך ‪ agóra‬בסרייבו)‪ .‬בספרדית קיים הגה דומה‪,‬‬ ‫אך בשונה מהג'ודזמו הסלוניקאית הוא אינו יכול להופיע לאחר ההגה ‪ n‬ובסביבה זו הוא‬ ‫מוחלף ב־‪ g‬פוצצת או קשה; למשל המילה המקבילה ל"לגדל" נהגית ‪ enγrandesér‬בסלוניקי‬  ‫‪314‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫אך ‪ engrandesér‬בספרדית (שבה המילה כתובה ‪ .)engrandecer‬טיפוסית לדיאלקטים של‬ ‫סלוניקי וסביבתה היא נוכחותה של הדו־תנועה ‪-‬ואי‪ )we( -‬בצורות פועל כגון המקור‬ ‫מואיליר (‪ ,mwelér‬לטחון) ובינוני פעול מואיליִד'ו (‪ ,mwelíδo‬טחון)‪ ,‬כאשר בג'ודזמו של‬ ‫אסתנבול ואיזמיר מופיעה במקומה החד־תנועה ‪-‬ו‪( -‬מוליר ‪ ,molér‬מוליִד'ו ‪ ,)molíδo‬בדומה‬ ‫לספרדית‪ .molido, moler :‬לעומת זאת במערכת התנועות הלא מוטעמות שלו הדיאלקט של‬ ‫סלוניקי דומה יותר לדיאלקטים של תורכיה ונבדל מאלה של ערים קטנות יותר ביוון‪ ,‬כגון‬ ‫קסטוריה‪ ,‬ומן הדיאלקט של רודוס; לדוגמה‪ ,‬בסלוניקי שמות המספרים "אחד" ו"תשעה"‬ ‫ומואיב'י (‪ ,)mwéve‬בדומה לספרדית‪ uno :‬ו־‪ ,nueve‬ואילו בקסטוריה‬ ‫ֵ‬ ‫נהגים אוּנוֹ (‪)úno‬‬ ‫וברודוס הם אוּנוּ (‪ )unu‬ומואיב'יִ (‪ ,)mwevi‬הדומים יותר לסוגי האיברו־רומאנית באזור‬ ‫הצפון־מערבי של חצי האי האיברי‪.‬‬ ‫אף בהנגנה שלו הניב של סלוניקי נבדל מניבים אזוריים אחרים של הג'ודזמו‪ :‬בעיני‬ ‫דוברים ממקומות אחרים סלוניקאים אינם מדברים אלא "שרים" בשיחה‪ ,‬ונוטים להאריך‬ ‫באופן מוגזם את התנועה המוטעמת של המילים‪.‬‬ ‫מבנים דקדוקיים ותחביר‬ ‫השימוש בצורת בינוני פועל ההיסטורית (המקבילה לצורות פועל שבסופן ‪ ing‬באנגלית כגון‬ ‫‪ )beginning‬לציון ציווי בגוף שני רבים אף הוא אפייני לאזור סלוניקי וסביבתה (לדוגמה‬ ‫אימפיסאנדו אה לאב'וראר! "התחילו לעבוד!")‪ ,‬כאשר בג'ודזמו של אסתנבול ואיזמיר‬ ‫משמשת תנועה סופית מוטעמת (‪- +‬ד' אופציונלית) לציון אותו ציווי (אימפיסה! במלרע‬ ‫[‪ ]empesá!i‬או אימפיסאד'! [‪ ,)]empesáδ!i‬כשם שבספרדית של קסטיליה מופיעה הצורה‬ ‫המקבילה !‪ .¡empezad‬גם בסדר המילים נבדלים מעט הדיאלקטים של אזור סלוניקי;‬ ‫למשל מועדף בהם המבנה התחבירי המורכב ממילת יחס ‪ +‬כינוי מושא ‪ +‬מקור הפועל‬ ‫(לדוגמה פארה טי ב'יר [‪" ]para te ver‬כדי אותך לראות"‪ ,‬כלומר "כדי לראותך") מן המבנה‬ ‫הרווח בערי תורכיה שבו רכיבים אלה מופיעים בסדר ההפוך (לדוגמה פארה ב'ירטי [‪para‬‬ ‫‪ ,]vérte‬הזהה לקסטיליאנית‪.)para verte :‬‬ ‫אוצר מילים‬ ‫חלק הארי של לקסיקון הג'ודזמו בכל סוגותיה האזוריות מקורו בלקסיקון ההיספני והוא‬ ‫משותף לכל הדיאלקטים; אך ברכיב עיקרי זה יש גם הבדלים בין הדיאלקטים‪ .‬ברוב‬ ‫הקהילות המילה המביעה "הרבה" מקבלת את הצורה מוּנג"ו (‪ ,múncho‬המוכרת גם בספרדית‬ ‫עממית)‪ ,‬אך בסלוניקי ובסביבתה מועדפת הצורה מוּג"ו (‪ ,múcho‬הזהה לספרדית תקנית)‪.‬‬ ‫בניבים שונים של הג'ודזמו משתמשים לעתים במילים שונות לחלוטין להביע אותו מושג‬ ‫או חפץ; לדוגמה בסלוניקי נקרא "עגיל" אוריז'אל (‪ ,)orejál‬מילה שמקורה בספרדית עתיקה‪,‬‬ ‫שער הספר סילאבארייו ז'ודיאו־איספאנייול‪:‬‬ ‫אך באסתנבול אומרים גם איסקוּלאריִג"ה (‪ ,)eskularícha‬שמקורה מיוונית‪ְ :‬סקוּלַ ִר ִיקי‪.‬‬ ‫אי פרימו ליב'רו די ליקטורה (ספר ללימוד‬ ‫ספרדית יהודית וספר קריאה ראשון) מאת‬ ‫יעקב כהן ומתחתיו אחד מעמודי הלימוד‬ ‫שאילות מ"לשון הקודש" (עברית וארמית)‬ ‫בספר‪ .‬סאלוניקו‪( 1910 ,‬מכון בן־צבי)‬ ‫רכיב לשוני שהיה שגור בפי היהודים הספרדים מרגע ששפתם נוצרה בספרד ועד היום —‬ ‫בהבדלים בין תקופה לתקופה וממקום למקום — הוא הרכיב העברי והארמי של לשונם‪.‬‬ ‫ההשתלבות של יסודות משפות המקורות המקודשים‪ ,‬התפילה והלמדנות הדתית בתוך‬ ‫שפתם המדוברת והכתובה היא למעשה אחד מסימני ההיכר המשותפים לה ולשאר לשונות‬ ‫‪315‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫היהודים המסורתיות‪ .‬באמצעות מילה עברית או ארמית אחת ניתן לעתים להביע מושג‬ ‫בסיסי מחיי היום־יום היהודיים אשר הבעתו בשפה אחרת הייתה מצריכה ביטוי מורכב‬ ‫או משפט שלם שלא בהכרח היה מעביר את המובן המדויק של המושג למי שאינו בקי‬ ‫במסורת ישראל‪ .‬לדוגמה‪ ,‬המילה "כשר" (או בדיבור סלוניקאי עממי‪ — )kasér :‬הקיימת‬ ‫בלשונות יהודי יוון כמו בלשונות יהודיות אחרות — מביעה בדייקנות מושג הלכתי אך גם‪,‬‬ ‫בשימושה המטפורי‪ ,‬שיפוט ערכי חיובי כלפי בן אדם‪ ,‬פעולה וכדומה‪ .‬בצורה דומה מילים‬ ‫ממקור עברי וארמי מאפשרות לדוברים לציין בדייקנות וללא צורך במילות הסבר נוספות‬ ‫מוסדות יהודיים‪ ,‬מעמדות חברתיים על פי הסיווג היהודי‪ ,‬חפצים יהודיים ושיפוטים‬ ‫ערכיים או רגשיים האופייניים ליהודים‪ .‬יהודים ביוון שרוצים לתת לשפתם גוון יהודי‬ ‫ידברו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬על ה"גאווה" (‪ )gavá‬של ה"גביר" (‪ )gevír‬עטוף ה"טלית" (‪ )talé‬המהודרת‪,‬‬ ‫העולה ל"קריאת התורה" (‪" )kiryátorá‬אבל וחפוי ראש" (‪ )avél vahafúy ros‬ב"שבת"‬ ‫(‪ )sabá‬או ב"מועד" (‪ ,)mué[δ]i‬מלא "חששה" (‪ )hasasá‬ומוכה ב(מרה) "שחורה" (‪,)sehorá‬‬ ‫"צער" (‪" — )sar‬ייסורים" (‪" )yesurím‬ממש" (‪" ,)mamás‬בר מינן!" (‪" — )barminá!i‬מחמת"‬ ‫(‪ )mehamá‬ה"ספק" (‪ )safék‬שיש לו בנוגע לכל "סימן" (‪ )simán‬של "כבוד" (‪ )kavó‬שחולקים‬ ‫לו ה"חברים" (‪ )haverím‬העשירים (‪ ,)asirím‬ה"חכמים" (‪( )hahamím‬כלומר הרבנים)‪,‬‬ ‫"בעלי הבתים" (‪ )los balabáyes‬ו"אפילו" (‪ )afilú‬ה"בינוניים" (‪ )benoním‬וה"עניים" (‪)aniím‬‬ ‫שב"קהילה" (‪( )keilá‬כלומר בית הכנסת)‪.‬‬ ‫אמנם יסודות מלשון הקודש משתלבים בשפות המסורתיות של כל היהודים‪ ,‬אך העדות‬ ‫השונות נחלקות על פי הגייתם הפונטית‪ ,‬על פי המבחר המדויק של המילים שכל עדה‬ ‫משתמשת בהן והמשמעויות שהוענקו להן‪ ,‬ואפילו על פי כללי הדקדוק והתחביר שהנחו‬ ‫את מיזוג המילים הללו בשפות הסביבה‪ .‬ביוון הן היהודים הספרדים הן הרומניוטים‬ ‫משתמשים ב"לשון הקודש ממש" — כלומר בעברית ובארמית כשפות עצמאיות של‬ ‫ליטורגייה ולימודי קודש — וביסודות העבריים והארמיים הממוזגים בשפותיהם‪.‬‬ ‫צלילי הרכיב העברי־הארמי‬ ‫בהגיית לשון הקודש המסורתית שלהם‪ ,‬לספרדים ולרומניוטים ביוון אפיונים מסוימים‬ ‫משותפים השונים ממסורות העברית במקומות אחרים‪ ,‬אך לכל אחת משתי הקבוצות‬ ‫יש גם אפיונים ייחודיים‪ .‬כמו שאר היהודים באירופה‪ ,‬ובניגוד לדוברי הערבית־היהודית‬ ‫ושפות יהודיות שמיות אחרות‪ ,‬דוברי הג'ודזמו והרומניוטים — ביוון ובשאר המקומות —‬ ‫אינם הוגים את האותיות חי"ת‪ ,‬טי"ת וקו"ף כעיצורים לועיים‪ ,‬אלא באופן זהה להגייתן‬ ‫בעברית הישראלית (כלומר כמו כ"ף רפויה‪ ,‬ותי"ו וכ"ף דגושות)‪ .‬בייחוד בג'ודזמו וביוונית־‬ ‫יהודית עממית נוטים לא להבחין בין שׁי"ן ימנית (שׁיבולת) ובין שׂי"ן שמאלית (סיבולת)‪,‬‬ ‫ושתיהן נהגות כ־‪ .s‬לכן הגיית סמ"ך‪ ,‬צד"י‪ ,‬שׁי"ן ושׂי"ן זהה‪ ,‬כמודגם במילים בשימוש‬ ‫בג'ודזמו‪ :‬סם ‪ ,sam‬צפון ‪ ,safón‬משפחה ‪ ,mispahá‬שכל ‪ .séhel‬בניגוד ליהודי אשכנז‪ ,‬תימן‬ ‫ופרס‪ ,‬דוברי הג'ודזמו והרומניוטים אינם מבחינים בין התנועות פתח וקמץ (שתיהן ‪)a‬‬ ‫או סגול וצירה (שתיהן ‪ .)e‬שלא כרוב העדות היהודיות‪ ,‬בקרב הרומניוטים והספרדים‬ ‫ביוון ובשאר האזורים העות'מאניים לשעבר האותיות אל"ף‪ ,‬ה"א ועי"ן בראש ההברה‬ ‫מקבלות אפס הגייה‪ ,‬כלומר אין מבטאים אותן כעיצורים‪ .‬שימו לב להגייה של המילים‬ ‫הבאות שהשתלבו בג'ודזמו וביוונית־היהודית‪ :‬אפילו ‪ ,afilú‬הבדלה ‪ ,avdalá‬עריכה ‪.arixá‬‬ ‫בסוף הברה עי"ן נהגית אפס או בדומה לכ"ף רפויה‪ ,‬לדוגמה טבע (‪ .téva(h‬גם האות יו"ד‬ ‫אינה נהגית כלל לאחר התנועות הקדמיות ‪( e‬צירה) או ‪( i‬חיריק); לכן בקריאת התורה‬ ‫המילים העבריות "אין"‪" ,‬הן" ו"עין" (בסמיכות) נהגות שלושתן ‪ .en‬לעומת זאת שווא‬  ‫‪316‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫נע אינו מקבל אפס הגייה אלא תמיד נהגה בהקפדה כצירה‪ ,‬סגול או חיריק; וכך בדיבור‬ ‫זהיר ההברה הראשונה של המילה פשרה (‪ )pesará‬זהה לזו של פשע (‪.)pésa‬‬ ‫בהגייתן של אותיות בג"ד כפ"ת הרומניוטים ודוברי הג'ודזמו ביוון דומים‪ ,‬פרט להגיית‬ ‫התי"ו הרפויה‪ .‬לפי המסורת הרומניוטים ודוברי הג'ודזמו ביוון מבחינים בכל מקום במילה‬ ‫בין הגייה דגושה לרפויה של אותיות בי"ת‪ ,‬גימ"ל‪ ,‬דל"ת‪ ,‬כ"ף ופ"א‪ .‬הגייתן של אותיות‬ ‫אלה כאשר הן דגושות‪ ,‬ואף של האותיות בי"ת‪ ,‬כ"ף ופ"א הרפויות‪ ,‬זהה להגייתן בעברית‬ ‫הישראלית של היום‪ ,‬כמודגם במילים בּרכה (‪ ,)berahá‬גּרון (‪ ,)garón‬דּור (‪ ,)dor‬כּלל (‪,)kelál‬‬ ‫פּסוק (‪ ,)pasúk‬תּחום (השבת) (‪ ,)tehúm‬תיבה (‪ ,tevá‬במובן "בימה בבית הכנסת")‪ ,‬היכל‬ ‫(‪ ,ehál‬במובן "ארון הקודש")‪ ,‬הפטרה (‪ .)aftará‬בשונה מהעברית הישראלית‪ ,‬לפי מסורת‬ ‫הרומניוטים ודוברי הג'ודזמו ביוון הגיית הגי"מל הרפויה היא כחוכך הווילוני הקולי [‪]γ‬‬ ‫(הדומה להגיית הגמא היוונית ולע'ין בערבית); ואילו דל"ת רפויה היא החוכך הבין־שיני‬ ‫הקולי [‪( ]δ‬הדומה לדלתא היוונית ול־‪ th‬במילה האנגלית ‪ .)that‬לכן לפי מסורתם של‬ ‫דוברי היוונית־היהודית ודוברי הג'ודזמו ביוון הביטוי "מגן דוד" נהגה ‪ .maγén davíδ‬שני‬ ‫ההגאים [‪ ]γ‬ו[‪ ,]δ‬אשר היו קיימים ככל הנראה בעברית העתיקה‪ ,‬קיימים הן ביוונית‬ ‫הן בספרדית‪ ,‬ואולי הודות לכך הם נשמרו בקרב דוברי הג'ודזמו שהתגוררו ליד דוברי‬ ‫היוונית והיוונית־היהודית (לעומת סביבות אחרות‪ ,‬כגון סרייבו ובוקרשט‪ ,‬שבהן הוחלפו‬ ‫בפי דוברי ג'ודזמו בהגאים [‪ ]g‬ו[‪.)]d‬‬ ‫אך לא בכל פרט פונולוגי העברית של הרומניוטים וזו של הספרדים ביוון זהות‪ .‬למשל‪,‬‬ ‫הרומניוטים הוגים צד"י ‪( ts‬רצף הצלילים ‪ ts‬קיים ביוונית)‪ ,‬כמו בעברית של האשכנזים‪,‬‬ ‫של יהודי איטליה ושל דוברי העברית הישראלית; לעומתם בקרב הספרדים ביוון וגם‬ ‫בתורכיה הצד"י נהגית כ־‪ s‬פשוטה‪ ,‬כמו ‪ s‬ברוב לשונות אירופה‪ ,‬ולא כ־‪( ts‬רצף הצלילים‬ ‫‪ ts‬אינו רגיל בספרדית) ואף לא בהגייה לועית (כלומר ִ‪ )s‬כמו בקרב דוברי ערבית־יהודית‬ ‫או שפות יהודיות שמיות אחרות‪.‬‬ ‫אף בהתייחסותם לתי"ו הרפויה הרומניוטים ודוברי הג'ודזמו ביוון נבדלים אלה מאלה‪.‬‬ ‫בקרב הרומניוטים תי"ו רפויה תמיד נהגית כחוכך הבין־שיני הלא קולי [‪( ]θ‬הדומה לת'טא‬ ‫היוונית ול־‪ th‬באנגלית במילה ‪ .)think‬לכן אצל הרומניוטים המשפט "תורתו תורת אמת"‬ ‫נקרא ‪ .toraθó toráθ eméθ‬בקרב דוברי הג'ודזמו ביוון — ובמקומות אחרים שבהם חיו‬ ‫ליד דוברי יוונית — תי"ו רפויה נהגית [‪( ]θ‬או‪ ,‬בהשפעת הגה קולי שיבוא אחריה‪)]δ[ ,‬‬ ‫רק בסוף הברה; ואילו בתחילת הברה תי"ו דגושה ורפויה גם יחד נהגות ‪ ,t‬כמו בעברית‬ ‫הישראלית‪ .‬משום כך‪ ,‬לפי המסורת‪ ,‬יהודי סלוניקי דוברי הג'ודזמו יקראו את המשפט‬ ‫"תורתו תורת אמת" ‪ .torató toráδ eméθ‬אולי בעקבות השפעת העברית המודרנית‪ ,‬שהחלו‬ ‫ללמד בבתי ספר יהודיים מסוימים ביוון עוד לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬היום בבתי‬ ‫הכנסת בסלוניקי נוטים להימנע מלעשות הבחנה בהגיית הגימ"ל הדגושה והרפויה (שתיהן‬ ‫נקראות ‪ )g‬או התי"ו הדגושה והרפויה (שתיהן נקראות ‪ .)t‬בניתוק מהמסורת ובדומה‬ ‫לעברית הישראלית‪ ,‬גם נוטים להגות צד"י ‪ ts‬במקום ‪ s‬ושׁי"ן נהגית ‪ sh‬במקום ‪ ,s‬אך עד‬ ‫לפני פחות מעשר שנים שמרו בקפדנות על ההבחנה בין הדל"ת הדגושה ‪ d‬לרפויה ‪ — δ‬כגון‬ ‫בקריאת האות הראשונה והאחרונה של השם דוד ‪ — Davíδ‬שהיא היום‪ ,‬בקרב הממשיכים‬ ‫להגות כך‪ ,‬השריד האחרון וסימן ההיכר של מסורת הגיית העברית הייחודית ליהודי יוון‪.‬‬ ‫מיזוג צורנים מלשון הקודש‬ ‫ייחודה של לשון הקודש בשימוש על פי מסורות יהודי יוון‪ ,‬הן לעומת העברית הישראלית‬ ‫הן בהשוואה למסורות של עדות שונות‪ ,‬אינו מוגבל להגייה‪ .‬יש בה אפיונים דקדוקיים‪:‬‬ ‫‪317‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫למשל רוב המילים המסתיימות באות תי"ו נתפסות ממין זכר‪ ,‬לכן בג'ודזמו הן מלוות‬ ‫בתווית היידוע איל (‪ ,)el‬לדוגמה איל בטלנוּת (‪ ,el batlanúθ‬הבטלנות)‪ .‬אותה סופית "זכרית"‬ ‫‪-‬וּת המציינת הפשטה מצטרפת לפעמים לבסיסים ממקורות שאינם עבריים‪ ,‬לדוגמה‬ ‫חאראגאנוּת (‪" )haraγanúθ‬עצלות" (מהמילה הספרדית ‪ .)haragán‬באופן דומה סופיות‬ ‫הריבוי העבריות ‪-‬ים ו‪-‬ות מתווספות לשמות עצם מסוימים שאף הם אינם ממקור עברי‪,‬‬ ‫לדוגמה פאפאזיִם (הנהגית ‪ papazím‬או ‪" )papazín‬כמרים (נוצרים)" (ניתן להשוות עם‬ ‫אפאז בתורכית)‪ ,‬קאסאבות (הנהגית ‪kasabóθ, kasabóδ, kasabós‬‬ ‫ּ ַפ ּ ָפאס ביוונית וממנה ּ ַפ ּ ַ‬ ‫או ‪" )kasabó‬עיירות" (השוו ַק ַס ַ ּבה בתורכית‪ ,‬השאולה מערבית‪ַ ,‬ק ַצ ַ ּבה)‪ .‬לצורות האחרונות‬ ‫ניתן אף להוסיף את סופית הריבוי ממקור ספרדי יס (‪ )es‬ועל ידי כך לקבל את הריבויים‬ ‫המוכפלים הנפוצים פאפאזיניס וקאסאבוד'יס (‪ .)papazínes, kasabóδes‬תופעה צורנית‪/‬‬ ‫דקדוקית הרווחת אף יותר היא הופעת סופיות ממקור ספרדי או תורכי בסוף בסיסים‬ ‫ממקור עברי במילים כגון מאסאג'יִ (‪" )masadjí‬אופה מצות" (צירוף מן המילה העברית‬ ‫"מצה" ‪ +‬הסופית המציינת בתורכית בעל המלאכה‪ ,)-ci :‬דארסאר (‪" )darsár‬לדרוש דרשה"‬ ‫(מן השורש העברי דר"ש ‪ +‬סופית מקור הפועל בספרדית ‪ .)-ar‬לעתים דוברי ג'ודזמו‬ ‫בעלי חוש הומור מציעים פירושים היתוליים למילים ממקור עברי מעין אלה ואחרות‪:‬‬ ‫למשל הסובלים מדרשות ארוכות בבית הכנסת "מסבירים" שמקור הפועל דארסאר הוא‬ ‫המילה דאר "לתת" (השוו ספרדית‪ )dar :‬בתוספת המילה העברית צער (הנהגית בג'ודזמו‬ ‫‪ .)sar‬כלומר‪ ,‬הדרשן (‪ )darsán‬או הדארסאד'ור (‪ ,darsaδór‬השוו לסופית הספרדית ‪,i-dor‬‬ ‫המציינת מבצע פעולה) הוא מי ש"מצער" בדרשותיו את חברי בית הכנסת‪ ,‬הנקראים‬ ‫בג'ודזמו "לוס יחיִד'יִם דיל קאל" (‪ ;los yahiδím del kal‬ספרדית‪ ,los, del :‬עברית‪ :‬יחידים‪,‬‬ ‫"חברים"‪ ,‬קהל‪" ,‬בית כנסת")‪.‬‬ ‫שילוב מילים וביטויים מלשון הקודש‬ ‫שילוב היסודות העבריים בתוך מבנים "ממוזגים" מעין אלה מעיד על רמתו הגבוהה של‬ ‫"היתוך" העברית בתוך הג'ודזמו‪ ,‬אולם השימוש בדרכים חדשניות ולעתים מפתיעות‬ ‫ברכיבים רבים ממקור עברי־ארמי‪ ,‬השאובים על פי רוב מאורח החיים היהודי המסורתי‪,‬‬ ‫מראה עד כמה ביטוי עברי או ארמי יכול להתרחק ממשמעותו המקורית בפי יהודים‬ ‫שומרי מסורת ובעלי דמיון וחוש הומור מפותחים כגון דוברי ג'ודזמו‪ .‬על גנבים שפרצו‬ ‫לבית וחיפשו בשיטתיות עד שמצאו כל דבר ערך הראוי לגנבה יגידו יהודי סלוניקי‬ ‫"פ'יִזיירון כּל־חמיִרא" (‪ ,fizyéron kalhamirá‬מילולית "עשו כל־חמירא")‪ ,‬רמז לבדיקת הבית‬ ‫היסודית לחמץ בערב פסח‪ .‬את בריחתם של הגנבים מהבית לאחר המעשה יתארו בביטוי‬ ‫"פ'יִזיירון עושׂה שלום" (‪" ,fizyéron osé salóm‬עשו עושה שלום")‪ ,‬רמז לשלושת הצעדים‬ ‫לאחור המקובלים בסיום תפילת העמידה (או "שמונה־עשרה" לפי המינוח האשכנזי)‪.‬‬ ‫אנשים המתגאים מאוד הם "ביחאייחוניס" (‪ ,)behayehónes‬ביטוי הרומז לקריאתה בקול‬ ‫רם של תפילת קדיש דרבנן‪ ,‬שבה כלול הקטע "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל"‪.‬‬ ‫אל אדם המתערב מדי בעניינים של אחרים נוטים להגיד "טוּ מיִרה טוּ חמיִן!" (‪Tu míra‬‬ ‫‪ ,tu hamín!i‬אתה דאג לחמין שלך!)‪ .‬חמין‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬יכול להיות בין השאר חמיִן די אשוּרי‬ ‫כתבה סאטירית בעמוד השער של העיתון איל‬ ‫(‪ ,)hamín de ashuré‬המיוחד לט"וּ בשבט (‪ ,)tubishvá‬הנקרא בסלוניקי גם לה אשוּרי (‪la‬‬ ‫ג'אקיטון‪ ,‬שנה ‪ ,2‬מס' ‪ ,37‬י"ז באדר [א'] ‪5681‬‬ ‫[תרפ"א]‪ ,‬שכותרתה "מאלאחיניס בואינוס"‬ ‫‪ ,)ashuré‬שמקורו בתורכית ַעש ּו ֶרה‪ ,‬שבאה מערבית‪ַ :‬עאש ּו ַראא' — מאכל שמכינים‬ ‫(מלאכים טובים)‪ .‬המילה מאלאחיניס (מלאכים)‬ ‫המוסלמים לכבוד חג העשרה בחודש ֻמ ַח ַרם‪ .‬לאשכנזים יקראו הסלוניקאים חצי בצחוק‬ ‫ממחישה את המיזוג של היסוד העברי בתוך‬ ‫הג'ודזמו‪ .‬סלוניק‪ 25 ,‬בפברואר ‪1921‬‬ ‫"מאשימיחאס" (‪ ,)masheméhas‬רמז לשאלה "מה־שמך?" ששאל את יעקב אבינו האיש‬ ‫(מכון בן־צבי)‬ ‫שנאבק עמו עד עלות השחר (בראשית לב‪ ,‬כח) — שאלה שקמה לתחייה כאשר דוברי‬  ‫‪318‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫ג'ודזמו ותיקים ודוברי יידיש הבורחים מפרעות במזרח אירופה נפגשו לראשונה באימפריה‬ ‫העות'מאנית ללא שפה משותפת אלא לשון הקודש‪ .‬את ארץ מוצאם הרחוקה והבלתי‬ ‫מוכרת של המהגרים‪ ,‬ולמעשה כל מקום מרוחק ונידח‪ ,‬יכנו דוברי ג'ודזמו בשם "קפוּ‬ ‫טקייא" (‪ ,)Kaputkayá‬התרגום הארמי באונקלוס של העיר כפתור התנ"כית‪ .‬אם היה‬ ‫מתברר שמהגר‪ ,‬או יהודי כלשהו‪ ,‬היה בעל שׂכל חריף‪ ,‬או סיחילוּד'ו (‪ ,sehelúδo‬מעברית‬ ‫"שׂכל" ‪ +‬סופית שם התואר מספרדית‪" ,)i-udo :‬חכם"‪ ,‬כלומר שהוא תפס עניין "אין אוּן‬ ‫בדיִל ויעבור" (‪ ,en un beδívayavór‬ביטוי המופיע כבית חוזר בסליחות בארמית "רחמנא")‪,‬‬ ‫יכלו להגיד עליו "אל"ף דיִשיִטיס‪ ,‬ייה סי חואי אלה תי"ו" ("אל"ף אמרת‪ ,‬הוא כבר רץ‬ ‫לתי"ו"‪ ,‬כלומר הבין מיד)‪ .‬אך אם האדם יצא "עם ארץ דבר נתן" (‪,amáres debarnatán‬‬ ‫כלומר בור גמור)‪ ,‬היה ברור לכול כי "נו סאב'י אנדי מורה לה אל"ף" ("הוא אינו יודע‬ ‫היכן מתגורר אל"ף"‪ ,‬ואף לא שאל"ף היא אות עברית)‪ .‬יהודי יוון‪ ,‬אוהבי מסורת ישראל‬ ‫והלשון העברית‪ ,‬לא העריכו איש כזה המנותק ממסורתו ומשפת אבותיו ועליו היו אומרים‬ ‫"מחוץ למחנה מושבו!" (‪ ,Mihús lamahané mosavó!i‬על פי ויקרא יג‪ ,‬מו)‪.‬‬ ‫סימן ההיכר לקשר העמוק בין יהודי יוון לכלל ישראל ולשונו העתיקה היה השימוש‬ ‫היום־יומי בשפת הדיבור שלהם במילים רבות ומגוונות מלשון הקודש‪ .‬ייחודיים ליהודי‬ ‫יוון היו דרכים אופייניות להגיית העברית‪ ,‬שילוב המילים במסגרת דקדוקית ותחבירית‬ ‫ספרדית־יהודית או יוונית־יהודית‪ ,‬ושימוש באוצר מילים וביטויים ממקור עברי המשקף‬ ‫את זהותם היהודית־הספרדית־הבלקנית המיוחדת‪ ,‬דוגמת המילים בארייוחה (‪,baryohá‬‬ ‫מ"בר יוחא") או ל"ג לעומר ל"ל"ג בעומר"‪ ,‬חאטאחוס (‪ ,hatahós‬מ"חתיכות") ל"מטבעות"‪,‬‬ ‫קהל (‪ )kal‬ל"בית כנסת"‪ ,‬ויחיד (‪ )yahiδ‬ל"חבר בית כנסת"‪.‬‬ ‫תורכיזמים‬ ‫מאז הגעתם של היהודים הספרדים לאימפריה העות'מאנית‪ ,‬הג'ודזמו שהתפתחה בכל אזורי‬ ‫האימפריה הועשרה בתורכיזמים הודות למגעים בין דוברי הג'ודזמו לדוברי התורכית‪ .‬העשרה‬ ‫זו התבטאה בעיקר בשאילת מילים‪ ,‬אך לא בכל הדיאלקטים השתלבו אותן השאילות באותן‬ ‫הצורות או באותה המידה‪ .‬למשל‪ ,‬כדי להביע את המושג "נעליים" בסלוניקי בתחילת המאה‬ ‫העשרים העדיפו את המילה קונדוּרייאס (‪ ,)kondúryas‬מתורכית ק ּונְדו ַּרה (ממקור יווני); מילה‬ ‫זו הייתה מוכרת גם באסתנבול‪ ,‬אך שם העדיפו את המונח קאלסאד'וס (‪ ,)kalsáδos‬ממקור‬ ‫היספני‪ .‬ל"סנדלר" בסלוניקי קראו קונדוּריירו (‪ ,)konduryéro‬בתוספת הסופית ‪-‬יירו‪ ,‬ממקור‬ ‫ספרדי (‪ ,)i-iero‬המציינת בעל מקצוע; באסתנבול העדיפו את הצורה קונדוּראג'יִ (‪,)konduradjí‬‬ ‫בתוספת הסופית ממקור תורכי ‪( -cı‬השוו תורכית‪ :‬ק ּונְדו ַּראגִ 'י)‪.‬‬ ‫שאילות מאיטלקית ומצרפתית‬ ‫מהמאה השש־עשרה היו סוחרים יהודים ממוצא איברי באימפריה העות'מאנית בקשר‬ ‫עם סוחרים יהודים ולא־יהודים בערי איטליה‪ .‬יחסים אלה תרמו לקידום האינטרסים‬ ‫המסחריים של היהודים ואף אפשרו להם להכיר התפתחויות שחלו בקרב עמים אירופיים‬ ‫במדעים‪ ,‬בטכנולוגיה‪ ,‬בתרבות ובתחומים נוספים‪ .‬הידיעות הללו הובילו לעתים לשינויים‬ ‫בחברה היהודית עצמה‪ .‬בלשון הקיבוצית היום־יומית שלה‪ ,‬הג'ודזמו‪ ,‬השתקף המפגש‬ ‫עם אנשי איטליה בעיקר בשאילות מהלשון האיטלקית על גווניה האזוריים והחברתיים‪,‬‬ ‫ובמיוחד מהדיאלקט שדובר בוונציה‪ .‬במאות השש־עשרה והשבע־עשרה ניכרו השאילות‬ ‫בעיקר מתחום המסחר (דוגמת קומירג"ו [‪" ]komércho‬מכס"‪ ,‬ב'אלוּטה [‪" ]valúta‬ערך; כסף‬ ‫‪319‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫מזומן"‪ ,‬פירדיִטה [‪" ]pérdita‬אבדה"‪ ,‬דיטה [‪" ]déta‬חוב")‪ ,‬אך גם משטחים אחרים כגון‬ ‫הרפואה (דוגמת דוטור [‪" ]dotor‬רופא") והאוכל (דוגמת ריִקוטה [‪" ]rikóta‬סוג של גבינה‬ ‫לבנה") — השוו לאיטלקית‪ .ricotta, dottore, detta, perdita, valuta, comercio :‬התרומות‬ ‫מהאיטלקית רבו במאה השמונה־עשרה כאשר הגיעו לאימפריה מערי איטליה יהודים‬ ‫ולא־יהודים שנהנו מזכויות שונות שהמדינה העות'מאנית העניקה לסוחרים זרים במסגרת‬ ‫הסכמי הקפיטולציות‪ .‬בייחוד לקהילת סלוניקי תרמו היהודים הללו שהגיעו מאיטליה‬ ‫וממערב אירופה‪ ,‬ה"פ'ראנקוס"‪ ,‬מנהיגים‪ ,‬רופאים ותעשיינים מן השורה הראשונה;‬ ‫משהתחתנו המהגרים מאיטליה עם נשים מקומיות‪ ,‬נפוצו בקרב יהודי סלוניקי שמות‬ ‫משפחה איטלקיים‪ ,‬כגון מודיִאנו (‪ ,)Modigliano‬אלאטיִניִ (‪ ,)Alatini‬אוטולינגיִ (‪,)Ottolenghi‬‬ ‫ריקאנאטיִ (‪ )Recanati‬ועוד‪ .‬בהשפעת הפ'ראנקוס על הג'ודזמו הסלוניקאית החלו יהודים‬ ‫רבים לקרוא לעיר מולדתם עצמה סאלוניִקו (‪ ,)Saloníko‬ואף ליוון קראו גריג"ה (‪,)Grécha‬‬ ‫כמקובל באיטלקית (‪.)Grecia, Salonicco‬‬ ‫בהשפעת המפגש עם נציגיה המקומיים של מערב אירופה‪ ,‬בהם אנשי מסחר‪ ,‬רופאים‬ ‫ואנשי חינוך‪ ,‬הואצו תהליכי המודרניזציה‪ ,‬ההתמערבות והחילון בקרב יהודי האימפריה‬ ‫עמוד מתוך לוח שנה בהוצאת "מתנות‬ ‫העות'מאנית באמצע המאה התשע־עשרה‪ .‬בעיקר באמצעות בתי ספר שנפתחו באזור ביזמת‬ ‫לאביונים"‪ .‬הלוח כתוב בשלוש שפות —‬ ‫אזרחים ממדינות מערב אירופה‪ ,‬החלו צעירים סלוניקאים יהודים לרכוש שפות אירופיות‪.‬‬ ‫ג'ודזמו‪ ,‬יוונית וצרפתית‪ .‬סאלוניקו‪ ,‬כ"ה בתשרי‬ ‫תרפ"ו (‪ 13‬באוקטובר ‪( )1925‬מכון בן־צבי)‬ ‫שפות אלה השפיעו על הג'ודזמו שלהם‪ ,‬ודרכה על השפה של הקהילה כולה‪ .‬גם חלק מילדי‬ ‫סלוניקי היהודים למדו איטלקית במסגרות פורמליות כגון זו שייסדה האגודה להפצת‬ ‫הלשון והתרבות האיטלקית על שם דנטה אליגיירי (‪ ,Società Dante Alighieri‬נוסדה ברומא‬ ‫בשנת ‪ ,)1889‬ובתיווכם קלטה הג'ודזמו הסלוניקאית שאילות נוספות רבות מאיטלקית‬ ‫סטנדרטית‪ .‬השאילות היו בתחומים כגון החינוך (דוגמת איסקולה [‪" ]eskóla‬בית ספר‬ ‫[כללי‪ ,‬לא דתי]"‪ ,‬ג"ירטיִפ'יִקאטו [‪" ]chertifikáto‬תעודה" — השוו לאיטלקית‪certificato, :‬‬ ‫‪ ;)scuola‬התרבות (דוגמת מונחי לבוש מערב אירופי כגון ג"יִנטוּרה [‪" ]chintúra‬חגורה"‪,‬‬ ‫ג"יִליִנדרו [‪" ]chilíndro‬כובע צילינדר" ומונחים קולינריים כגון לוקאנדה [‪" ]lokánda‬מסעדה"‪,‬‬ ‫פראנסו [‪" ]pránso‬ארוחת ערב" וג'ילאטה [‪" ]djeláta‬סוג של גלידה" — השוו לאיטלקית‪:‬‬ ‫‪ ;)gelata, pranzo, locanda, cilindro, cintura‬המסחר (דוגמת ג"ינטרו [‪" ]chéntro‬מרכז"‪ ,‬לאב'ורו‬ ‫[‪" ]lavóro‬עבודה"‪ ,‬ושמות החודשים הגרגוריאניים ששימשו במסחר כגון ג'ינאייו [‪]djenáyo‬‬ ‫"ינואר" ופ'יבראייו [‪" ]febráyo‬פברואר" — השוו לאיטלקית‪lavoro, centro, gennaio, :‬‬ ‫"חברה" — השוו‬ ‫‪ ;)febbraio‬חיי החברה (דוגמת סוג"ו [‪" ]sócho‬שותף" וסוג"יטה [‪ֶ ]sochetá‬‬ ‫לאיטלקית‪ ;)società, socio :‬מונחי משפחה (דוגמת ג'יניִטוריס [‪" ]djenitóres‬הורים"‪ ,‬נונו‬ ‫[‪" ]nono‬סבא" ונונה [‪" ]nóna‬סבתא" — השוו לאיטלקית‪ ;)nonna, nonno, genitori :‬שמות‬ ‫פרטיים (דוגמת בילה [‪ ]Bélla‬וג'אקו [‪ — ]Djáko‬השוו לאיטלקית‪ ;)Bella, Giacco :‬ואף‬ ‫מושגים מופשטים כגון קואנטיִטה (‪" )kuantitá‬כמות"‪ ,‬קואליִטה (‪" )kualitá‬איכות"‪,‬‬ ‫דיִנייִטה (‪" )dinyitá‬כבוד"; שמות תואר כגון דוּפייו (‪" )dúpyo‬כפול" וקואלוּנקי (‪)kualúnke‬‬ ‫"כלשהו"; וכן תוארי פועל כגון ג"יִרקה (‪" )chírka‬לערך" וג"ואי (‪" )choé‬כלומר" — השוו‬ ‫לאיטלקית‪.)cioé, circa, qualunque, doppio, dignità, qualità, quantità :‬‬ ‫במטרה לסייע ליהודי המזרח לממש את זכויותיהם ולהתפרנס בכבוד נוסדה בפריס‬ ‫בשנת ‪ 1860‬חברת "כל ישראל חברים" (כי"ח‪ .)Alliance Israélite Universelle ,‬כי"ח הקימה‬ ‫בקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית‪ ,‬ובשאר ארצות האסלאם‪ ,‬בתי ספר שבהם‬ ‫לימדו בצרפתית והדגישו את חשיבות שפה זו בעולם‪ .‬הצרפתית השפיעה על הג'ודזמו‬ ‫בכל האזור בעיקר דרך בתי הספר הללו‪ .‬אלפי מילים צרפתיות נקלטו‪ ,‬על פי רוב מאותם‬ ‫התחומים שמהם שאלו מונחים מן האיטלקית‪ .‬לעתים שתי השפות הקולוניאליות הללו‬ ‫תרמו מילים להבעת אותו מושג‪ ,‬לדוגמה‪:‬‬  ‫‪320‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫תרגום‬ ‫צרפתית ‬ ‫איטלקית ‬ ‫עיתון‬ ‫ז'ּורנאל (‪j ournal > (jurnál‬‬ ‫ג'ורנאל (‪ giornale > (djornál‬‬ ‫עיגול‬ ‫סירקלו (‪c ercle > (sérklo‬‬ ‫ִ‬ ‫ג'ירקולו (‪ circolo > (chírkolo‬‬ ‫מטרה‬ ‫בּוטו (‪ but > (búto‬‬ ‫איסקופו (‪ scopo > (eskópo‬‬ ‫להודות‬ ‫רימירסייאר (‪ remercier > (remersyár‬‬ ‫רינגראסייאר (‪r ingraziare > (rengrasyár‬‬ ‫סלוניקי‬ ‫ִ‬ ‫סאלוניק (‪ Salonique > (Saloník‬‬ ‫ִ‬ ‫סאלוניקו (‪ Salonicco > (Saloníko‬‬ ‫על פי רוב סיפקו השאילות מלשונות מערב אירופה‪( :‬א) מונחים למושגים שלא היו ידועים‬ ‫בקרב יהודי האימפריה העות'מאנית לפני התקופה המודרנית; (ב) תחליפים למילים ישנות‪,‬‬ ‫בעיקר ממקור עברי־ארמי או תורכי־בלקני‪ ,‬שמשכילי קהילות דוברי הג'ודזמו החלו לראות‬ ‫בתקופה זו את השימוש בהן בעין לא יפה‪ .‬גישה זו התפתחה בהשפעת אינטלקטואלים‪,‬‬ ‫חלקם לא־יהודים‪ ,‬ממערב אירופה שטענו (בלא יסוד מדעי כמובן) שבשפה רומאנית‪/‬‬ ‫מערבית אסור להשתמש במילים ממקור מזרחי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בשנת ‪ 1880‬לערך פרסם המיסיונר‬ ‫הסקוטי אלכסנדר טומסון (‪ )1899-1820‬בקושטא ספר לימוד במעין "ג'ודזמו מיסיונרית"‬ ‫אד'וּרה (‪ ,La eskaléra a la anbezaδúra‬הסולם אל‬ ‫ַ‬ ‫נביזַ‬ ‫יסקאלֶ ַירה ַאה לַ ה ַא ֶ‬ ‫בשם לַ ה ֶא ַ‬ ‫הלימוד) המיועד לילדים יהודים באימפריה העות'מאנית‪ ,‬ובו מתח ביקורת על כל מילה‬ ‫בלשון יהודי האימפריה שלא הייתה ממקור היספני‪ .‬בדומה לשאר החומר הלשוני שקלטו‬ ‫בשפתם התאימו דוברי הג'ודזמו את השאילות מאיטלקית וצרפתית למערכת הדקדוקית‬ ‫של שפתם הם‪ ,‬בעיקר על ידי החלפת סיומות זרות במקבילותיהן הג'ודזמיות‪ ,‬ברובן ממקור‬ ‫היספני‪ .‬אולם המשכילים בקרב דוברי הג'ודזמו ראו באיטלקית ובצרפתית מודלים לשפה‬ ‫תקנית‪ .‬אלה לא הסתפקו בשאילת מילים אלא אימצו גם ביטויים אידיומטיים ומבנים‬ ‫דקדוקיים ממש מן השפות הללו (דוגמת "לה טיירה לה מאס אירמוזה דיל מונדו‪ ,‬סוס‬ ‫טיירה אנסיסטראלה"‪ ,‬השוו בצרפתית ‪,la terre la plus belle du monde, leur terre ancestrale‬‬ ‫הארץ היפה ביותר בעולם‪ ,‬ארץ אבותיהם)‪.‬‬ ‫היוונית והשימוש שעשו בה היהודים דוברי הג'ודזמו‬ ‫רק במלחמות הבלקן (‪ )1913-1912‬עברה עיר הנמל החשובה סלוניקי מידי העות'מאנים‬ ‫ליוונים‪ .‬מטבע הדברים עד לאותה העת העדיפו יהודי סלוניקי דוברי הג'ודזמו אשר‬ ‫ביקשו ללמוד שפה מקומית לא־יהודית ללמוד את השפה התורכית‪ ,‬לשונה הרשמית‬ ‫של האימפריה‪ ,‬שממנה שאלו במשך הזמן אלפי מילים וביטויים‪ .‬בשל היוקרה הנמוכה‬ ‫שהייתה ליוונית מאז הגעתם לאימפריה העות'מאנית בסוף המאה החמש־עשרה אימצו‬ ‫דוברי הג'ודזמו מילים יווניות ספורות בלבד‪ .‬מילים אלה כללו כינויי חיבה לבני משפחה‪,‬‬ ‫כגון מאנה (‪ ,maná‬מיוונית‪ָ :‬מאנַה) ובחיבה מאניזיִקה (‪ ,manezíka‬עם סופית ממקור ספרדי‪:‬‬ ‫‪ )i-esica‬ל"אימא"‪ ,‬פאפוּ (‪ ,papú‬מיוונית‪ַ ּ :‬פ ּפוּס) ובחיבה פאפוּאיִקו (‪ ,papuíko‬עם סופית‬ ‫ממקור ספרדי‪ )i-ico :‬ל"סבא" וב'אב'ה (‪ ,vavá‬ניתן להשוות עם המילה היוונית יַ יָ ה) ובחיבה‬ ‫ב'אב'אאיִקה‪/‬ב'אב'יקה (‪ ,vavaíka/vavéka‬עם סופית ממקור ספרדי‪ )i-ica :‬ל"סבתא"; ומילים‬ ‫מחיי היום־יום כגון אספרוס ל"כסף" (‪ ,áspros‬מיוונית‪ַ :‬א ְס ּ ְפרוֹ ס‪" ,‬לבן"‪ ,‬רמז לצבע המטבע‬ ‫העות'מאני שנקרא בתורכית ַא ְק ֶצ'ה‪ ,‬או "מטבע לבן")‪ ,‬פיִרון (‪ ,pirón‬מיוונית‪ִ ּ :‬פירוּנִ י)‬ ‫יטה) לסוג של מאפה‪ .‬דוברי ג'ודזמו בסלוניקי ובמקומות‬ ‫ל"מזלג" ופיִטה (‪ ,píta‬מיוונית‪ִ ּ :‬פ ָ‬ ‫אחרים קוראים ל"בעלת בית טובה" ניקוג"ירה (‪ ,nikočéra‬מיוונית‪ :‬נִיקוֹ ִק ָירה) ומשתמשים‬ ‫ארי‪" :‬מי ייתן!") להביע רצון ותקווה לעתיד‪.‬‬ ‫במילה מאקאריִ (‪ ,makári‬מיוונית‪ַ :‬מ ָק ִ‬ ‫‪321‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫בכתביהם בעברית ובג'ודזמו נטו הרבנים הספרדים לכנות את ערי האזור‪ ,‬בהתאם‬ ‫לנוהג הרומניוטי‪ ,‬בשמותיהן היווניים (לדוגמה סלוניקי כונתה ַׂשאלוֹ נִ ִיקי‪ ,‬במקום ֶסלַ אנִ יכּ‬ ‫בתורכית)‪ .‬כבר במאה השש־עשרה‪ ,‬כנראה בהשאלה מהיוונית־היהודית‪ ,‬החלה להופיע‬ ‫סופית החיבה ‪-‬וּלה (‪ ,i-úla‬ביוונית ‪ )i-oúla‬בשמות נשים ספרדיות (לדוגמה סוּנחוּלה‬ ‫[‪ ]Sunhúla‬מהשם שמחה וריִקוּלה [‪ ]Rikúla‬מרבקה)‪ ,‬ואילו הסופיות ‪-‬אקיִ (‪ )i-áki‬ו‪-‬אג"יִ‬ ‫(‪ ,i-áchi‬ביוונית ‪ ,)i-áki‬נתווספו לשמות גברים (לדוגמה חאיימאקיִ [‪ ]Haymáki‬לחיים‬ ‫וייסיפ'אג"יִ [‪ ]Yusefáchi‬ליוסף)‪ .‬מספר משפחות דוברות ג'ודזמו נושאות שמות ממקור‬ ‫יווני‪ ,‬כגון פוליִטיִ (‪ ,)Políti‬גאליִמיִדיִ (‪ ,)Galimídi‬קאנדייוטיִ (‪ )Kandióti‬וקאלו (‪.)Kaló‬‬ ‫לעתים רחוקות משתלבים יסודות יווניים בביטויים אידיומטיים בג'ודזמו כגון פאליִ‬ ‫ב'יחאטו אישחואיליִקה! (!‪ — )Páli veható sh·hwelíka‬קריאת ייאוש על דבר לא רצוי החוזר‬ ‫על עצמו עד אין סוף (מיוונית ‪" páli‬שוב" ‪ +‬ו"וכפתור" מעברית [שם החוזר בשמות כה‪,‬‬ ‫לה] ‪ +‬אישחואילה [‪" ]sh·hwéla‬גרזן"‪ ,‬שניתן להשוות עם המילה הספרדית ‪ .)suela‬כל עוד‬ ‫סלוניקי הייתה עיר עות'מאנית‪ ,‬מעטים היו בה דוברי הג'ודזמו שידעו לדבר יוונית ממש‪,‬‬ ‫ואצל מי שדיברו הורגשו השפעות משפת אמם (למשל הגו את ההגאים היווניים ‪ ts‬כ־‪s‬‬ ‫או ‪ ch‬ו־‪ th‬כ־‪.)t‬‬ ‫העברתה של סלוניקי לידי היוונים בשנת ‪ 1912‬חייבה את יהודי העיר לשנות באחת‬ ‫חנות לממכר עור של מ' כהן‪ .‬שלט החנות‬ ‫הקבוע בחזיתה ומכריז על מרכולתו כתוב‬ ‫את האוריינטציה הלשונית שלהם‪ .‬ללשונות המתחרות הוותיקות עם הג'ודזמו — שפות‬ ‫ביוונית בהתאם לתקנות‪ .‬וולוס‪1940 ,‬‬ ‫מערב אירופיות‪ ,‬כגון הצרפתית של בוגרי בתי הספר של כי"ח‪ ,‬והשפה העברית‪ ,‬שהעדיפו‬ ‫(‪)The Jewish Museum of Greece, Athens‬‬ ‫החכמים מצד אחד והציונים מצד שני — נתווספה על כורחם לשונה הרשמית של המדינה‬ ‫ירבאג (‪ ,El kirbách‬השוט)‪ ,‬ראה את הנולד‪,‬‬ ‫היוונית‪ .‬מואיִז לוי‪ ,‬עורך העיתון ההיתולי ֶאיל ִק ַ ּ‬ ‫וכבר באותה שנה הזהיר שממשלת יוון תחייב את היהודים לאמץ את השפה היוונית‪.‬‬ ‫לאחר מאות שנים שבהן היו היהודים הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסלוניקי‪,‬‬ ‫היגרו לסלוניקי לבדה כ־‪ 100,000‬יוונים אורתודוקסים במסגרת חילופי האוכלוסין בין‬ ‫תורכיה ליוון שעליהם הוחלט בחוזה לוזאן (‪ .)1923‬עקב ניסיונות מכוונים להחליש את‬ ‫מעמדם החברתי והכלכלי של היהודים החל להידרדר מצב הקהילה היהודית ואתו מעמד‬ ‫לשונם — הג'ודזמו‪ .‬היוונים לא היו פתוחים כלל לרב־תרבותיות ולרב־לשוניות שאפיינו את‬ ‫האימפריה העות'מאנית‪ ,‬ודרשו מכל תושבי השטחים החדשים לדבר ולכתוב יוונית‪ .‬גם‬ ‫מתוך הקהילה היהודית עצמה עלו הצעות לאימוץ היוונית ולהתייוונות‪ .‬כבר בשנת ‪1919‬‬ ‫פרסם יוסף סאיאס‪ ,‬יליד סלוניקי שחי בפריס‪ ,‬קריאה ליהודי יוון לנטוש את הג'ודזמו‬ ‫ולאמץ את היוונית ואת תרבות היוונים כדי להבטיח לעצמם עתיד מוצלח ביוון המודרנית‪.‬‬ ‫במשך מאות שנים היו היהודים הרומניוטים‪ ,‬דוברי היוונית־היהודית‪ ,‬ללעג ולקלס בקרב‬ ‫היהודים הספרדים דוברי הג'ודזמו ביוון‪ ,‬אשר כינו אותם בשם הגנאי "לוס גריגוס"‬ ‫(‪ ,los γréγos‬היוונים)‪ ,‬בעיקר בשל שפתם היוונית־היהודית‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬בתגובה‬ ‫ללחץ הפתאומי על דוברי הג'ודזמו לאמץ את היוונית ראו סאיאס ואחרים בקהילה את‬ ‫הרומניוטים כמודל לחיקוי‪.‬‬ ‫השתלשלות האירועים העלתה את חשיבותן של השפה היוונית והתרבות היוונית —‬ ‫הקלסית והעממית גם יחד — בעיני שכבות מסוימות של דוברי הג'ודזמו ביוון‪ .‬היהודים‬ ‫אשר נמנו עם הדור המבוגר התקשו להפנים שינוי מסוג זה והמשיכו לשמור אמונים‬ ‫לג'ודזמו ככל האפשר‪ .‬בסלוניקי של שנות העשרים והשלושים סיפקה היוונית המשובשת‬ ‫שבפי דוברי הג'ודזמו המבוגרים חומר רב לעורכי העיתונות ההיתולית בג'ודזמו‪ .‬אך‬ ‫לעומת הדמויות שייצגו את הדור הישן‪ ,‬הדמויות הצעירות יותר הוצגו כשולטות בשפה‬ ‫היוונית‪ .‬כדי לזרז את תהליך התייוונותם של היהודים אילצה אותם ממשלת יוון לנהל‬ ‫את חשבונותיהם ועסקיהם ביוונית‪ .‬בשנת ‪ 1938‬הופיעה בעיתון היהודי ַאקסייוֹ ן (‪,Aksyón‬‬  ‫‪322‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫פעולה) הודעה מטעם השלטונות ולפיה רוכלים וסוחרים נדרשים להכריז על מרכולתם‬ ‫ביוונית‪ ,‬וכל המפגשים הציבוריים חייבים להתנהל אך ורק ביוונית‪ .‬כמו כן תוקנה תקנה‬ ‫שחייבה להשתמש ביוונית כשפה העיקרית בכל המודעות המודפסות‪ ,‬גם אם בכמה‬ ‫מקרים ניתן היה לשלב שפות נוספות במידת הצורך‪ .‬כל המפר את התקנות הללו היה צפוי‬ ‫לקנסות כבדים‪ .‬ממשלת יוון לחצה על היהודים להוסיף לתכנית הלימודים של בתי הספר‬ ‫הקהילתיים ובתי הספר של כי"ח שיעורים בשפה היוונית‪ .‬נדרש מהם אף ללמד בשפה זו‬ ‫בלבד את השיעורים בהיסטוריה‪ ,‬בגאוגרפיה ובמדעי הטבע‪ .‬היהודים שינו את תכניות‬ ‫הלימודים בהתאם‪ :‬הוראת היוונית הוכנסה לתכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים‬ ‫וגם לתכנית הלימודים של בתי הספר למסחר ולשפות זרות בסלוניקי בבעלות יהודית‪.‬‬ ‫לעומת זאת הזמן שהוקדש להוראת הג'ודזמו צומצם‪ .‬בשנת ‪ 1927‬הסתפקו בתי הספר‬ ‫של "בני ברית" בעיר בשעת הוראה אחת ויחידה בג'ודזמו‪ ,‬ובמסגרת שעת לימוד זו הקנו‬ ‫כישהורי קריאה וכתיבה במשך ארבע שנים‪ .‬בני הדור הצעיר‪ ,‬שקיוו לבנות לעצמם עתיד‬ ‫ביוון‪ ,‬הבינו שהצלחתם תלויה במידה רבה ברכישת ידיעות רחבות בשפת "מארחיהם"‬ ‫החדשים ובתרבותם‪ ,‬ולכן גילו בהן עניין רב‪.‬‬ ‫בין שתי מלחמות העולם פחת מספר קוראי העיתונות בג'ודזמו‪ .‬מי שקראו עיתונים בשפה‬ ‫יסאזֶ 'ירוֹ (‪ ,Mesajéro‬שליח) והעיתונים העממיים וההיתוליים‬ ‫ומ ַ‬‫זו — כגון היומונים אקסייון ֶ‬ ‫אטה (‪ ,La γáta‬החתולה) — הגיבו בחיוב‬ ‫'אקיטוֹ ן (‪ ,El chaketón‬הסטירה) ולַ ה גַ ַ‬ ‫כגון ֶאיל גַ ֶ‬ ‫עמוד שער מתוך העיתון ההיתולי בג'ודזמו ‬ ‫לה גאטה‪ ,‬שנה ‪ ,10‬סדרה ‪ ,2‬מס' ‪.5‬‬ ‫לפרסום רומנים ושירי עם יווניים מתורגמים מעל דפי העיתונים הללו‪ .‬חלק מבני הדור‬ ‫סאלוניקו‪ ,‬ז' בשבט תרצ"ג (‪ 3‬בפברואר ‪)1933‬‬ ‫הצעיר החלו ללמוד בבתי ספר יווניים ואף באוניברסיטאות יווניות וקראו ספרות יוונית‬ ‫(מכון בן־צבי)‬ ‫במקור‪ .‬בין שתי מלחמות העולם כתבו מעט סופרים יהודים חלוצים — ברובם בני העדה‬ ‫הרומניוטית‪ ,‬והחשובים בהם העיתונאי מואיסיס קאאימיס והמשורר יוסף אליה — על‬ ‫נושאים יהודיים בשפה היוונית‪ .‬אמנים צעירים ממוצא יהודי — כגון רוזה אשכנזי‪ ,‬ילידת‬ ‫אסתנבול (‪ )?1895‬ממשפחה דוברת ג'ודזמו שהיגרה לסלוניקי בשנת ‪ — 1920‬אף השתתפו‬ ‫בהפצת סוגת ה"בלוז" העירוני היווני הידועה בשם ֶ"ר ֶ ּב ִטיקוֹ "‪ .‬בעקבות השימוש ביוונית‬ ‫שגבר והלך בקרב היהודים הצעירים ופתיחותם לסביבה הלא־יהודית נהיו המפגשים בין‬ ‫ניִטסה בַ 'אלֶ יריִ (‪Nítsa‬‬ ‫יהודים לנוצרים ברמה האישית נפוצים יותר‪ .‬הרומן המקורי בג'ודזמו ַ‬ ‫סאם לוי (שמואל סעדי הלוי; ‪-1870‬‬ ‫‪ ,Valerí‬על שם הגיבורה הנוצרייה של הספר‪ ,‬סאלוניקו ‪ )1932‬מאת גדליה ז' אלאלוף גולל את‬ ‫‪)1959‬‬ ‫סיפור אהבתם האומללה של נערה יוונייה וצעיר יהודי במהלך מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫עיתונאי‪ ,‬עורך ומוציא לאור בסלוניקי‪ .‬בנו‬ ‫של המוציא לאור סעדי הלוי אשכנזי ונצר‬ ‫למרות מאמציהם של בני הדור הצעיר לאמץ את שפת המדינה הופיעו בעיתונות היוונית‪,‬‬ ‫לשושלת ארוכה של מוציאים לאור מהעיר‬ ‫בייחוד בעיתונים בעלי אופי אנטישמי‪ ,‬תלונות על היהודים בשל "סירובם" לנטוש כליל‬ ‫סלוניקי‪ .‬בשנים ‪ 1898-1896‬שהה לוי בפריס‬ ‫ובמהירות את לשון הג'ודזמו לטובת היוונית‪ .‬בשנת ‪ 1931‬אסרה ממשלת יוון את הוראת‬ ‫ושימש כתב העיתון לַ ה ֶא ּיפוֹ קה‪ ,‬ובין השאר‬ ‫הג'ודזמו והצרפתית בבתי הספר היהודיים‪ ,‬וכמו כן נאסר על כלל אזרחי יוון ללמוד בבתי‬ ‫סיקר את משפט דרייפוס בשנת ‪ .1898‬בשנת‬ ‫‪ 1898‬החליף לוי את אביו כעורך לה איפוקה‪,‬‬ ‫ספר הנתמכים בכספי ממשלות זרות‪ .‬בקהילה היהודית גברה התמיכה בניסיונות להפיץ‬ ‫ולאחר מכן‪ ,‬באותה שנה‪ ,‬התמנה לעורך העיתון‬ ‫את היוונית‪ ,‬אפילו מצד דמויות הידועות כתומכות בג'ודזמו כשפה האתנית של יהודי‬ ‫של משפחת לוי בשפה הצרפתית‪ ,‬ז'וּרנַ אל ֶדה‬ ‫סלוניקי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בשנת ‪ 1931‬הביע העיתונאי סאם לוי (שמואל סעדי הלוי) שביעות רצון‬ ‫ַסלוֹ נִ יק‪ .‬בשנת ‪ 1900‬ייסד את העיתון בשפה‬ ‫על פרסום מאמרים אחדים ביוונית ביומון בג'ודזמו אקסייון ואף הציע שיפרסמו חצי‬ ‫הצרפתית לֶ ה ַראיוֹ ן (‪ ,)Le Rayon‬בשנת ‪1905‬‬ ‫ייסד את הדו־שבועון בג'ודזמו ֶאיל לוּזֶ ירוֹ‬ ‫מהעיתון בשפה זו‪ .‬לעתים אף התפרסמו בדף ההומוריסטי שבעיתונות בג'ודזמו קטעים‬ ‫(המאור) בעיר זֵ מוּן‪ ,‬כיום פרוור של בלגרד‪ .‬בין‬ ‫קצרים ביוונית בכתב רש"י‪ ,‬על פי כללי הכתיב המקובלים בג'ודזמו המסורתית‪ .‬כדי‬ ‫שתי מלחמות העולם הוא ישב בשווייץ‪ ,‬שם‬ ‫לעזור ליהודי יוון לשפר את ידיעותיהם בשפה היוונית התפרסמו בעיתונות בג'ודזמו‪,‬‬ ‫המשיך לעסוק בעיתונאות ולשלוח מאמרים‬ ‫ן־ב'ירגַ ה [‪ ]Djuγetón-Verγa‬בשנת‬ ‫בהמשכים‪ ,‬מילונים רב־לשוניים שכללו יוונית (בג'וּגֶ יטוֹ ֶ‬ ‫לעיתון אקסייון שיצא לאור בסלוניקי‪ .‬בשנים‬ ‫רדי‬ ‫‪ 1947-1946‬ייסד את העיתון לֶ ה ַקאיֶ י ֵס ַפ ִ‬ ‫‪ 1932‬ובאקסייון בשנת ‪.)1938‬‬ ‫(‪ ,)Les cahiers séfardis‬אשר כל גיליון שלו הוקדש‬ ‫בכתבה שהופיעה בשנת ‪ 1933‬בעיתון הסלוניקאי בג'ודזמו ֶאיל ריִזוֹ ן (‪,El rizón‬‬ ‫לקהילה ספרדית יהודית אחרת‪ .‬לוי נפטר‬ ‫החייכן) יוחסה הצלחתן העקבית של קבוצות תאטרון בג'ודזמו לכך ש"מרבית היהודים‬ ‫בפריס בשנת ‪.1959‬‬ ‫‪323‬‬ ‫יוון‬ ‫לשון ג'ודזמו בפי יהודי יוון‬ ‫הסלוניקאים לא יכלו עדיין ליהנות מהצגות שהעלו קבוצות יווניות של שחקנים חובבים‪,‬‬ ‫מאחר שהיוונית טרם הייתה שגורה בפיהם די הצורך" (איל ריִזון‪ ,‬שנה ‪ ,7‬מס' ‪.)1933 ,44‬‬ ‫אולם חמש שנים לאחר מכן התפרסמה באיל ריִזון המודעה הזאת‪" :‬אירוע סנסציוני‪:‬‬ ‫פרי שיתוף פעולה יווני־יהודי ראשון מסוגו בתחום האמנות [‪ ]...‬הצגת הטרגדיה הלירית‬ ‫'אסתר'‪ ,‬לראשונה בשפה היוונית" (איל ריִזון‪ ,‬שנה ‪ ,14‬מס' ‪ 31 ,7‬במרץ ‪ ,1939‬עמ' ‪.)3‬‬ ‫ההצגה הועלתה במגדל הלבן ההיסטורי בסלוניקי בחסות ארגון "מכבי" בעיר‪ ,‬בעיבודו‬ ‫של מוריס סטרומזה‪ ,‬בליווי "מוסיקה יהודית" שחוברה בידי איזאק ציון ובהשתתפות‬ ‫זמר הטנור אלברטו רוסו ונגני מוסיקה קלסית יהודים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1938‬בארבעה גיליונות עוקבים של העיתון איל ריִזון‪ ,‬פנה העורך אל קוראיו‬ ‫בשאלה אם הם מעוניינים שהעיתון יכלול גם מדור בשפה היוונית‪ .‬העורך אף עודד‬ ‫כותבים פוטנציאליים למדור זה להתקשר אליו‪ .‬אחד הקוראים הגיב בהתלהבות וכתב‪:‬‬ ‫"אני קורא בהנאה מרובה באיל ריִזון שיש בכוונתכם לכלול עמוד בשפה היוונית [‪]...‬‬ ‫לדעתי זהו רעיון לא רע‪ ,‬מפני שעל פי המגמות העכשוויות סביר להניח שקוראי הספרדית‬ ‫היהודית יתמעטו במשך הזמן‪ ,‬משום שהצעירים קוראים עתה יותר ויותר עיתונים יווניים‬ ‫ומשום שבבתי הספר אין הספרדית היהודית נלמדת עוד" ("פאז'ינה אין לינגואה גריגה"‪,‬‬ ‫איל ריִזון‪ ,‬שנה ‪ ,13‬מס' ‪ 1 ,17‬ביולי ‪ .)1938‬אולם הרעיון לא התממש‪ .‬כפי הנראה על אף‬ ‫ההתעניינות בעיתונות היוונית שהפגינו בני הדור הצעיר רוב קוראי העיתונות העממית‬ ‫בג'ודזמו עדיין לא היו מעוניינים בקריאת יוונית להנאתם‪.‬‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה המשיכו דוברי ג'ודזמו בני הדור המבוגר לנהל בטבעיות‬ ‫את חייהם בשפתם המסורתית‪ .‬הצעירים הרבו לדבר ולקרוא יוונית אך במסגרות‬ ‫אינטימיות השתמשו גם בג'ודזמו‪ .‬אולם עקב המגע היום־יומי עם שכניהם היוונים‬ ‫כתבה על אודות ההצגה "אסתר" שהועלתה‬ ‫וגם נוכח התרחבות השימוש ביוונית בקרב צעירי הקהילה‪ ,‬היוונית הטביעה עוד ועוד‬ ‫לראשונה בשפה היוונית‪ .‬איל ריזון‪ ,‬שנה ‪,14‬‬ ‫את חותמה על הג'ודזמו של כל דובריה‪ .‬העיד על כך העיתונאי אלברטו מולכו (שכינויו‬ ‫מס' ‪ .7‬סלוניקי‪ 31 ,‬במרץ ‪1939‬‬ ‫"נאפוליִטאן")‪ ,‬שכתב בעיתון אקסייון בשנת ‪:1939‬‬ ‫(מכון בן־צבי)‬ ‫נואיסטרה אסיִמיִלאסייון קון איל איליניִזמו נון סי רימארקה סולאמינטי אין לאס מיִל‬ ‫מאניִפ'יסטאסייוניס די נואיסטרה ב'יִדה פוב'ליִקה איִ פארטיִקולארה‪ .‬אילייה סי רימארקה‬ ‫טאמביין אין נואיסטרו ליִנגואז'י‪ .‬מיזמו קואנדו אב'לאמוס אין ג'וּדיזמו‪ ,‬איִני סי ב'י קי סומוס‬ ‫אילינוס‪ .‬איל ז'ודיאו־איספאנייול קי אוּן טיימפו איסטאב'ה ארּיב'ירטיינדו די ביירב'וס‬ ‫טוּרקוס [‪ ]...‬אוֹ יי מוסטרה קלאראמינטי לאס סיִנייאליס די לה אינפ'לואינסה אילינה‪ .‬טומאנדו‬ ‫פור קאמפייון איסטה קונב'ירסאסייון קי סינטיִ אל טראם קון מיִס פרופייוס אולייִדוס אינטרי‬ ‫אוּן מאנסיב'יִקו איִ אוּנה מוסיִקה ג'וּדיִאה‪:‬‬ ‫ליִפון‪ ,‬קי ב'אמוס אה לייִר אל איליִסייה איסטה נוג"י? מי דיִשירון קי איי אוּנה טיניִאה ‬ ‫‪ -‬‬ ‫פרוטיִס טאקסיאוס‪.‬‬ ‫נו טינגּו אוריקסיִס די סיִנימה אוֹ יי‪ .‬ב'אמוס מיִז'ור אנדי פ'ריִדה‪ .‬איי דיקסיִיוסיִס‪.‬‬ ‫‪ -‬‬ ‫איִני מיִז'ור איס איל סיִנימה פרופ'אנוס‪ ,‬קי מי דיִשירון קי איי אוּנה איפיִקיירה מוּג"ו‬ ‫ ‪-‬‬ ‫אינטיריסאנטי‪.‬‬ ‫איִ קי אורה ב'אמוס אה איִר?‬ ‫‪ -‬‬ ‫אה לה אוּלטיִמה פאראסטאסיִס‪.‬‬ ‫ ‪-‬‬ ‫לוקה איסטאס? דיספואיס ב'אמוס אה קידאר מידייה אורה אינטירה אספיראנדו ‬ ‫ ‪-‬‬ ‫ליאופ'וריִאו פארה אפ'ירּאר אלגוּנה גּריִפ אליִמונו!‬ ‫"פאז'ינה אין לינגואה גריגה" — כותרת כתבה‬ ‫בעיתון איל ריזון‪ ,‬שנה ‪ ,13‬מס' ‪ ,17‬שהעלתה‬ ‫איִ אוּנה ב'יס קי איס אנסיִנה‪ ,‬מיִז'ור מוס איִרימוס אה איג"אר טימפראנו‪ .‬קריב'אטאקיִ‬ ‫‪ -‬‬ ‫את השאלה אם לכלול בעיתון מדור בשפה‬ ‫קיי ַפאליִ קריב'אטאקיִ‪ .‬איִ פארה אלחאד קי אזימוס?‬ ‫היוונית‪ .‬סלוניקי‪ 1 ,‬ביולי ‪( 1938‬מכון בן־צבי)‬ ‫אלחאד איי לה איקדרומיִ דיל אוריִב'אטיִקון‪ .‬ב'אמוס אה סוּב'יִר אסטה איל ‬ ‫‪ -‬‬  ‫‪324‬‬ ‫דוד מ' בוניס‬ ‫יוון‬ ‫קאטאפ'יִלייון‪ .‬ב'ייניס?‬ ‫ב'ירימוס‪ .‬נה‪ ,‬אקיִ נון איס לה סטאסיִס מיִאה? ייו מי אבאשו‪ .‬ייאסוּ!‬ ‫‪ -‬‬ ‫קיי חארה סוּ‪ .‬איִ פור איל פיזודרומיִיו‪.‬‬ ‫ ‪-‬‬ ‫נאפוליטאן‪" ,‬פארה דיזבאפ'אר"‪ ,‬אקסייון‪ ,‬שנה ‪ ,11‬מס' ‪ 14 ,3175‬בדצמבר ‪ ,1939‬עמ' ‪.3‬‬ ‫(תרגום [להלן בסוגריים מרובעים צוינו המילים היווניות]‪ :‬התייוונותנו ניכרת לא רק באלף‬ ‫ואחד גילויים בחיינו הציבוריים והפרטיים‪ .‬היא אף משתקפת בלשוננו‪ :‬גם כאשר אנו דוברים‬ ‫ג'ודזמו‪ ,‬עדיין ניכר בנו שאנו יוונים‪ .‬הספרדית־היהודית‪ ,‬אשר הייתה פעם מלאה וגדושה במילים‬ ‫תורכיות [‪ ]...‬מראה כיום סימנים ברורים של השפעה יוונית‪ .‬קחו לדוגמה שיחה זו בין נער‬ ‫ונערה יהודים ששמעתי במו אוזניי בחשמלית‪:‬‬ ‫טוב [לִ ּיפוֹ ן]‪ ,‬מה? נלך הערב לבית הקולנוע אליסיה? אמרו לי שיש סרט מדרגה ראשונה ֵ[טנִיָ ה‬ ‫— ‬ ‫אק ֶסס]‪.‬‬ ‫ּ ְפרוֹ ִטיס ָט ְ‬ ‫אין לי חשק [אוֹ ֶר ְק ִסי] לסרט היום‪ .‬עדיף שנלך לפ'רידה‪ .‬יש קבלת פנים ֶ[ד ְק ִסיוֹ ִסי]‪.‬‬ ‫— ‬ ‫בכל זאת ברור ּ ְ[פרוֹ פַ נוֹ ס] שהסרט עדיף‪ ,‬כי אמרו לי שיש סרטון חדשות ֶ[א ּ ִפ ֵיק ַרה] מאוד‬ ‫ —‬ ‫מעניין‪.‬‬ ‫ובאיזה שעה נלך?‬ ‫ —‬ ‫אס ַט ִסי] האחרונה‪.‬‬ ‫נלך להצגה ּ ַ[פ ָר ְ‬ ‫— ‬ ‫את משוגעת? אחר כך נעמוד חצי שעה ונחכה לאוטובוס [לֶ אוֹ פוֹ ִריוֹ ] כדי לחטוף שפעת‪ ,‬אוי‬ ‫— ‬ ‫ואבוי ַ[אלִ ימוֹ נוֹ ]!‬ ‫אקי‬‫אם כן‪ ,‬עדיף שנלך לישון מוקדם‪ .‬המיטה האהובה ושוב פעם המיטה האהובה ְ[ק ֶרוַ ָוט ִ‬ ‫— ‬ ‫ברוך שיבי‪ .‬יוון‪ 1940 ,‬לערך‬ ‫אקי]‪ .‬ומה נעשה ביום ראשון?‬ ‫ֵקה ּ ָפאלִ י ְק ֶרוַ ָוט ִ‬ ‫(בית לוחמי הגטאות)‬ ‫ביום ראשון יש טיול ֶ[א ְק ְדרוֹ ִמי]; מטפסים על הר [אוֹ ִריוַ ִוטיקוֹ ן]‪ .‬נעלה עד המקלט של מטפסי‬ ‫— ‬ ‫הרים ַ[ק ַטפִ יגְ יוֹ ]‪ .‬את באה?‬ ‫ברוך שיבי (‪)1976-1906‬‬ ‫אסיס] שלי‪ ,‬לא? אני יורדת‪ .‬להתראות ["בריאות לך"‪ ,‬יָ אסוּ]‪.‬‬ ‫[ס ָט ִ‬‫נראה‪ .‬הנה‪ ,‬זו התחנה ְ‬ ‫ —‬ ‫עיתונאי ופעיל ציוני מהעיר סלוניקי‪ .‬בשנת‬ ‫כל טוב ["ועונג לך"‪ֵ ,‬קה כַ ָרה סוּ]‪ .‬ולמדרכה ּ ֶ[פזוֹ ְדרוֹ ְמיוֹ ]‪).‬‬ ‫— ‬ ‫‪ 1927‬ייסד את המועדון הציוני "אחדות"‪,‬‬ ‫שיועד למעמד הפועלים היהודי‪ .‬במהלך‬ ‫עם פלישת הצבא הגרמני ליוון בתחילת אפריל ‪ 1941‬סבלו קהילותיה היהודיות השפלות‬ ‫מלחמת העולם השנייה ברח מסלוניקי לאי‬ ‫ועינויים‪ .‬החל מאמצע מרץ ‪ 1943‬נשלחו רוב יהודי יוון למחנות ריכוז ו־‪ 95‬אחוזים מהם‬ ‫כרתים‪ .‬לאחר כיבוש האי על ידי הגרמנים‬ ‫ברח שיבי לאתונה‪ ,‬ושם הצטרף לארגון "חזית‬ ‫נרצחו שם‪ .‬לאחר המלחמה החלה שארית הפליטה ביוון לבנות את חייה מחדש‪ ,‬בעיקר‬ ‫השחרור הלאומי" (‪Ethniko Apeleftherotiko‬‬ ‫בערים אתונה‪ ,‬סלוניקי ולאריסה‪ .‬בשנת ‪ 1950‬מנו יהודי יוון כ־‪ 8,000‬איש‪ .‬סופרים‬ ‫‪ ,)Metopo, EAM‬והיה לאחד ממפקדי‬ ‫אט ַסס (שהתנצר במלחמת‬ ‫יהודים כגון אשר מואיסיס‪ ,‬יוסף שאקי‪ ,‬ברוך שיבי ונֶ ְסטוֹ ַרס ָמ ְ‬ ‫האזורים בתוך העיר‪ .‬בסוף ספטמבר ‪1943‬‬ ‫העולם השנייה) תרמו לספרות היוונית‪ .‬היום היוונית היא שפתם העיקרית של יהודי יוון‪.‬‬ ‫שימש שיבי איש הקשר בין הרב אליהו‬ ‫ברזילי לבין המחתרת‪ ,‬והיה אחראי לארגון‬ ‫אך בשנים האחרונות נעשים ניסיונות — באמצעות הקלטות‪ ,‬פרסומים וכינוסים בין־‬ ‫בריחתו של הרב מאתונה‪ .‬בשנת ‪ 1944‬התמנה‬ ‫לאומיים — להחיות את הג'ודזמו כשפת תרבות ומסורת‪.‬‬ ‫לערוך את עיתונות המחתרת ולהפיצה באזור‬ ‫ַא ְר ַק ְדיָ ה‪ .‬אחרי המלחמה הוא חזר לסלוניקי‬ ‫וארגן את המשרד של הפליטים היהודים‬ ‫מקורות לפרק‬ ‫החוזרים‪ .‬כמו כן שימש המנהל של הקהילה‬ ‫היהודית בסלוניקי‪.‬‬ ‫בוניס‪ ,‬קולות משאלוניקי; בנבנשתי‪ ,‬מילים עבריות בספרדית־יהודית; ג'יניאו‪ ,‬יהודים והשפה היוונית;‬ ‫מרכוס‪ ,‬היסודות היווניים; קינטנה‪ ,‬גאוגרפיה בלשנית; ריבלין‪ ,‬פנקס הקהילות; שורצולד‪ ,‬ספרותם‬ ‫של יהודי יוון‪.‬‬